<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"י</h1>
<h2>דף יא.</h2>
מסכת עירובין ברישא כי תניא הכי בפתחי שימאי דלית להו תקרה. פרק הקומץ רבה (מנחות ל"ג ב') אמר רבא הני פתחי שימאי פטורין מן המזוזה, מאי פתחי שימאי פליגי רב רחומי ורב יוסף, חד אמר דלית להו תקרה וחד אמר דלית להו שקפי. פי' ה"ב הערוך, בלשון ערבי אומרי' לארץ ישראל בלד אל שאם. ובזאת הארץ אין דרכן לעשות על פתחיהן תקרה לשבת תחתיה כארץ זולתה. ופרש"י ז"ל רחוק מזה, שעשאו מלשון זקן אשמאי, כלומר מקולקלים שאין להם צורת פתח.
<h2>דף כא.</h2>
מסכת עירובין פרק עושין פסין אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בשאר ארצות וכו'. בבבל לא דשכיחי מיא, בחוצה לארץ לא, דשכיחי מתיבתא. פרש"י ז"ל עיירות חרבות, ומחיצות הבתים עדיין קיימות. ור"ח ז"ל פי' כפרים. וביאור זה, כשירצה אדם לילך מעיר לעיר בשבת, והם רחוקות יתר על אלפים אמה. אם בונין בורגנין בדרך בין כל שבעים אמה, הולכים ברצונם. ובורגנין הוא מה שקורין בלשון ערבי בורג'. נאסר זה בבבל שהנהרות שם מרובין ועוקרין הכל, והיו נסמכין על המנהג הראשון. שהרי אם נעקר אחד מהם ישאר בין שנים ק"מ אמה ואסור. וכן הטעם במחיצות שיפלו. ולמסקנא, שלא התירו פסי ביראות אלא לבהמת עולי רגלים ובארץ ישראל לחוד. ואלו בור הרבים, ובור ובאר היחיד, אפילו בארץ ישראל צריך מחיצה גבוה עשרה.
<h2>דף כב.</h2>
[מקומם של סולמא דצור ומחתנא דגדר] מסכת עירובין פרק עושין פסין אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים. יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא, אמר ליה אביי לרב דימי, מאי טעמא, אילימא משום דמקף ליה סולמא דצור מחד גיסא ומחתנא דגדר מחד גיסא, אי הכי בבבל נמי לא מיחייב, דהא מקיף ליה פרת מחד גיסא ודגלת מחד גיסא, וכולי עלמא נמי לא ליחייב דהא מקיף ליה אוקיינוס. ופי' האי מימרא לא ידעתיו, עד כי זכני אלהי וראיתי שני המקומות הללו. ודע כי סולמא דצור אינו בזה מקום נהר, כי כמה נהרות יש כיוצא בנהר צור. אלא מסתברא שהיא המקום שקורין לו בערבי אלנאואקי"ד, והוא מקום צר אין דרך לנטות ימין ושמאל, גבוה מאד ותחתיו ביושר בתהום [רבה] הים הגדול. לא יוכל אדם לעבור אלא כבני מרון, ודומה הוא אל שער או אל פתח וכן פי' אותו רש"י, זכרנוהו פרק י"א. ומחתנא דגדר פי', מורד גדר הצפוני מערבי. וזה שהרי גדר על ההרים הגבוהים ואם תרצה לרדת אל הערבה תרד אל בקעת המים החמים ופניך לים כנרת, והיא בקעה עמוקה. וכבר שערוה חכמים סוף פ' כיצד מעברין (ס"א א') שהוא כתחום שבת. דאמרינן, עוד זה התיר רבי שיהיו בני גדר יורדין לחמתן ואין בני חמתן עולין לגדר. מאי טעמא, לא משום דהני עבוד דקה, והני לא עבוד דקה. כי אתא רב דימי אמר [טטרוגי] מטטרגי להו בני גדר לבני חמתן, ומאי התיר התקין. ומאי שנא שבת, דשכיחא שיכרות. כי אזלי התם נמי בני גדר לבני חמתן מטטרגי להו, כלבא בלא מאתיה שב שני לא נבח. השתא נמי ניטטרגינהו בני חמתן לבני גדר, כולי האי לא כייפי להו. נמצא שאם לא היה אלא מפחד הקטרוג היו עולין בשבת בני חמתן לגדר. גם ממאי דאמרינן דהני עבוד דקה כלומר בני גדר, התבאר שחומותיה היו על שפת הנחל הצפוני. ודקה הוא פתח נמוך כלומר פתח קטן. ואמרינן לעיל עיר שיושבת על שפת הנחל, אם יש לפניה דקה ד' אמות מודדין לה משפת הנחל, פי' השפה השניה ואם לאו אין מודדין לה אלא מפתח בתיהן. אבל מ"מ התר בני גדר לא הוי משום דקה אלא משום שהוא בתוך התחום. ובלשון ישמעאל חלון תק"ה. עוד היום חמתן למטה סמוך אל החמים וקורין לה אלחמי. פרק אלו מגלחין (מו"ק י"ח א') זוג בא מחמתן ובקשו ממנו צפרנים והתיר להם. והיא עשויה כעין אכסדרה עגולה, כלומר אותה בקעה. כאלפים אמה, פתוחה למערב, והירמוך נכנס לתוכה לדרומה מן המזרח, בא מן הגולן בין ההרים. והבקעה היא לצפון גדר, תחת החומה, ובריכות החמים הם לצפון הבקעה, וכמטחוי קשת למערב נפגשים עם ירמוך יורדין אל הירדן לכמו שעה, ודומה זה אל שער או אל פתח. וגדר, שם בנין וענין מופלא מאד. אומרים שהוא היה עיר עוג ומשם יצא לישראל למלחמה אדרעי.
<h2>דף כח.</h2>
ועל מאי דפרש"י ז"ל הכא, כתב עוד, כענין זה פי' מסכת גיטין פרק קמא (ו' א') עשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל, ונעשו בקיאין לשמה שהרבה ישיבות. וקשה לר"ת דא"כ מאי פריך התם מתני' דעכו כארץ ישראל לגיטין, אבל בבל לא, המשניות נשנו קודם שבא רב לבבל. ורת"ם פי' מכי אתא רב לבבל והורה, שמימות נביאים הראשונים דינה להיות כארץ ישראל לגיטין ולבהמה דקה, שיש שם רוב ישראל ובעלי תורה מימות יכוניה, שגלה שם והחרש והמסגר עמו כדכתיב (ירמיה כ"ד א'). וכן יש לפרש בפרק בכל מערבין דאמר רב כשות וחזין מערבין בו, ומברכין עליו בורא פרי האדמה. ומוקמי' לה מכי אתא רב לבבל, והורה כשראה שהיו אוכלין אותו. ורש"י פי' שם, שרבו המתיישבין והיו אוכלין אותו מדוחק.
